גזל (גניבת) סוד מסחרי:
בעל עסק עשוי לעתים להשקיע מאות ואף אלפי שעות, וממון לא מבוטל, במחקר, פיתוח, בניית בסיס לקוחות קבוע, מידע המייעל או משפר את עבודת העסק, מו”מ ותנאי עסקה עם לקוחות וספקים, חוזי עבודהוכו’.
אך מה קורה במצב שבו צד ג’ כלשהו, למשל מתחרה עסקי או עובד לשעבר של העסק, עושה שימוש במידע הנ”ל?
החוק מכיר, באופן כללי, במידע כגון רשימת לקוחות, מחקר ופיתוח והסכמים כסודות מסחריים.
נטילתם ו/או שימוש בהם, ללא קבלת הסכמת הבעלים, אסורים (חריג המתיר שימוש הוא כאשר התגלה הסוד באמצעות “הנדסה חוזרת”, כלומר פירוק של מוצר כדי להבין כיצד עובד).
כהגדרת החוק, סוד מסחרי צריך להיות מידע עסקי, שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי בנקל, המעניק לבעליו יתרון עסקי, ואשר ננקטו אמצעים סבירים כדי לשמור על סודיותו.
מכאן קבע בית המשפט, במקרה בו ביקשה חברת היי-טק למנוע מעובד שלה לשעבר לעבוד אצל חברה מתחרה, בין היתר בשל קיומם הנטען של סודות מסחריים, כי מידע הנגיש לציבור או מוצר מוגמר הנמכר לציבור הרחב, אינם נופלים בגדר סוד מסחרי.
לגבי תחום ההיי-טק, בו השמירה על סודות מסחריים הנה, כידוע, חשובה עד מאד, נפסק במקרה הנ”ל כי אחד הסממנים לכך שעסקינן ב”סוד מסחרי” הינה, כי על גבי התוכנה צוינה דרגת הסיווג כ”סודי” ואף נקבו במספר העותקים המצויים בשטח.
שימוש אסור בסוד מסחרי עשוי להקים כמה עילות מתחומי משפט שונים, בהם החוזי, המסחרי, הנזיקי ועשית עושר ולא במשפט (תלוי בנסיבות הענין).
במקרה כזה, עומדים לבית המשפט כמה סעדים אפשריים, ובהם פיצוי ללא הוכחת נזק (המכונה פיצוי סטטוטורי) בשווי של עד 100,000 ₪ לכל מסכת מעשים, מינוי כונס נכסים שרשאי להכנס לחצרי הנתבע לצורך תפיסת נכסים או ראיות וכמובן – תביעת הנזקים אותם ניתן להוכיח.
נזק אותו ניתן להוכיח לדוגמה: נניח גניבת רשימת לקוחות של החברה, שהביאה לכך שלקוח מסוים עבר לחברה המתחרה (המפרה). חישוב הכנסות העבר מהלקוח יכול להצביע על נזק בעבר ולעתיד (אובדן ההכנסות כתוצאה מעזיבת הלקוח).
לא אחת קורה שהמפר הוא עובד של החברה. מטבע הדברים, ו-ודאי כשמדובר בעובד ותיק או כזה המועסק בתפקיד טכנולוגי, חשוף העובד לסודות מסחריים של העוסק/החברה.
מסיבה זו, בד”כ יכלול חוזה עבודה התחיבות של העובד לשמור על סודיות (התחייבות כזו קיימת לרוב גם בין חברות המתקשרות בחוזה), ובכל זאת תיתכן הפרה של התחייבות זו (ואז העילה כנגד המפר היא גם חוזית).
יצוין שבמצב כזה תביעה נגד העובד תוגש לבית הדין האזורי לעבודה, שלו סמכות יחודית לדון בגזל סוד מסחרי שנובע מיחסי עובד – מעביד. לבית הדין לעבודה אף סמכות לתת צו מניעה זמני, בכדי להפסיק את הגזל ברמה המיידית, מבלי שיצטרך התובע להמתין עד למתן פסק הדין.
בית המשפט קבע, במקרה הנ”ל, כי החובה המוטלת על עובד לשמור על סודותיו המסחריים של מעסיקו נובעת מהוראות החוק, מיחסי הנאמנות השוררים בין השניים ומהגבלת העיסוק בחוזה העבודה האישי.
מאידך, נקבע בחוק ובפסיקה (במקרה הנ”ל ובית המשפט חזר על קביעה זו גם בקשר עם חב’ פארמה), שידע וניסיון שרכש עובד בעבודתו הופכים לחלק מכישוריו והוא רשאי לעשות בהם שימוש כרצונו.
לצורך מניעת פגיעה נוספת בסודיות במהלך ההליכים המשפטיים (מאחר וככלל ולמעט חריגים הליכים משפטיים הנם פומביים), בתובענה לפי חוק עוולות מסחריות ישנה אפשרות לבקש מבית המשפט צו להבטחת אי פרסום סוד מסחרי שהתגלה במהלך ההליך.
האמור לעיל כתוב בלשון זכר, אך מתייחס לשני המינים.
אין באמור לעיל כדי להוות ייעוץ משפטי, חוות דעת או תחליף לייעוץ משפטי אצל עו”ד, האמור לעיל אינו אלא תיאור כללי בלבד ולא מחייב של הנושאים. בכל מקרה ספציפי מומלץ לפנות לקבלת ייעוץ משפטי מעורך דין.
כל זכויות היוצרים והקניין הרוחני המופיעים באתר זה שמורות לרבות, הטקסטים, התיאורים, עיצוב האתר, התמונות, וכל חומר אחר הכלולים בו, אם לא נאמר מפורשות אחרת, שמורים למשרד עורכי דין הרשקוביץ ושות’ בלבד. אין להעתיק להפיץ, לשכפל, למכור, לפרסם, לשדר או לעשות כל שימוש מסחרי כלשהו בכל או בחלק מתכניו של האתר וכל דבר אחר המוצג באתר אלא אם ניתנה רשות במסמך לכך בכתב ומראש ממשרד עורכי דין הרשקוביץ ושות’©