כיום גוברת התופעה של פגיעה בזכויות סוציאליות של עובדים בחברות שמירה, חברות ניקיון וכוח אדם.
ניתן לשער שמגמת הפגיעה בזכויות הסוציאליות של עובדים בחברות שמירה ניקיון וכוח אדם מתבססת על מצב סוציו-אקונומי של העובדים הללו תוך ניצול מצב זה על ידי החברות הללו.
במאמר אסקור איך הפגיעה בזכויות אלו באה לידי ביטוי בזכאות העובדים לקבל פיצויי פיטורים לאחר שהם פוטרו מעבודתם.
בנוסף, אתייחס גם לפגיעה בזכויות העובד המבוססות על ותק של העובד בחברות אלו.
סעיף 1 לחוק פיצוי פיטורים מגדיר מי זכאי לקבל פיצויי פיטורים. הסעיף קובע, כי עובד שעבד שנה אחת ברציפות אצל מעביד אחד ופוטר, זכאי לקבל ממעבידו פיצויי פיטורים. ההוראה דנן חלה גם על עובד עונתי שעבד שתי עונות עבור אותו מעסיק.
מיהו עובד עונתי?
עובד עונתי הינו עובד שעבד לפחות שלושה חודשים רצופים בשנה ובמסגרתם עבד 60 יום לפחות. כמו כן, העונתיות צריכה שתבוא ממהותה האובייקטיביות של העבודה, דהיינו, היותה של העבודה מוגבלת לעונה שבסופה היא נפסקת.
עוד נקבע בחוק, כי פיטורים של עובד סמוך לתום שנת העבודה הראשונה שלו אסורה באם הסיבה לפיטורים היא הימנעות המעביד מתשלום פיצויי פיטורים.
לפיכך, פיטורים של עובד סמוך לסיום שנת העבודה, למשל, במהלך החודש האחד עשר או העשירי לעבודתו מזכה את העובד בפיצויי פיטורים. זאת משום שהמחוקק רואה את הפיטורים הללו כאילו נעשו מתוך כוונה להימנע מחובת תשלום פיצויי פיטורים ובשל כך אין הפיטורים הללו פוגעים בזכויות העובד.
חשוב להדגיש, כי החוק הנ”ל קובע חזקה והעובד אינו צריך להציג ראיות מטעמו, אך המעביד יכול לסתור אותה וזאת ע”י הוכחה, כי אכן הפיטורים לא נעשו מתוך כוונה להימנע מחובת תשלום פיצויי פיטורים. כלומר, אם המעביד יציג סיבה מהותית ועניינת אשר בגינה פוטר העובד, הוא לא יהיה מחויב לשלם לעובד פיצויי פיטורים.
במילים אחרות, כאשר מעביד מפטר עובד סמוך לתום שנת עבודתו הראשונה עליו להוכיח, כי הוא פיטר את העובד מטעמים מוצדקים, אחרת ייתפס כמי שמנסה להתחמק מלשלם פיצויי פיטורים.
כמו כן, חשוב לציין, כי פיטורים של עובד לאלתר ללא הודעה מוקדמת בסמוך לסוף שנת העבודה כך שמתן ההודעה מוקדמת הייתה מאפשרת לעובד לסיים את שנת עבודתו מזכים גם הם את העובד בפיצויי פיטורים, זאת משום שהפיטורים הללו לכשעצמם מהווים הוכחה, כי הפיטורים נעשו מתוך כוונה להתחמק מתשלום פיצויי פיטורים.
בפועל המצב אינו כ”כ פשוט וזאת מאחר שמעסיקים רבים בחברות שמירה, חברות ניקיון וכוח אדם מצאו דרכים מתוחכמות “לעקוף” את הוראות החוק לעיל.
למשל, הפתרון שמצאו בחברות שמירה, חברות ניקיון וכוח אדם הוא ניתוק יחסי עובד מעביד, וזאת עלי ידי פיטוריי עובד בחודש התשיעי לעבודתו באמתלה, כי אין ברשותם עבודה מספקת עבורו, ובאותה נשימה מציעה החברה לעובד המפוטר ליצור עמה קשר בעוד שלושה חודשים, כי היא מאמינה שבמועד עתידי זה תהיה עבודה עבור העובד.
למעשה, מעביד הפועל כאמור לעיל נסמך על סעיף 2(9) לחוק פיצויי פיטורים המגדיר מהי רציפות בעבודה ולצורך כך קובע, כי ניתוק של למעלה משלושה חודשים ביחסי העבודה מנתק בפועל את היחסים בין העובד למעביד.
לפיכך המעסיקים מצאו דרך מתוחכמת לעקוף את הוראות החוק. למעשה, ניתוק זה פוטר מאחריות את המעביד כלפי העובד ואין המעביד חב לשלם לעובד תנאים סוציאליים או הטבה אחרת המגיעה לו ע”פ חוק.
במילים אחרות, חברות אלו מוסיפות חטא על פשע בכך שהן מפטרות עובד טרם השלמת שנת עבודתו על מנת להימנע מלשלם לו פיצויי פיטורים ומתשלום תנאים סוציאליים אחרים כגון דמי הבראה, הנובעים מעבודה רציפה עבור אותו מעביד, להם זכאים ע”פ חוק.
מן המקובץ עד כה עולה, כי מעבידים לעיתים עושים שימוש ציני בחוק ומנצלים את חולשתם של עובדים ואת נכונותם לעבוד בכל תנאי גם אם אין הוא סביר.
פיטורים סמוך לתום שנת עבודה ראשונה וללא סיבה מוצדקת וכן פיטורים ללא הודעה מוקדמת מזכים את העובד בפיצויי פיטורים. לא זו אף זו, פיטורים לצורכי ניתוק יחסי עובד מעביד הינם חמורים באותה מידה, שכן במצב דברים שכזה פועל המעביד בניגוד לתכלית חוק פיצויי פיטורים ונעזר בו כדי להימנע מתשלום זכויות סוציאליות המגיעות לעובד על פי דין.